פירורי מידע הרחבה למסלול: בתי הבאר של יפו
– סיור בין בתי הבאר של יפו –
תפוזי יפו בשיאם – התפתחות בתי הבאר ופרדסי יפו עד הקמת המדינה
בתקופה של סוף המאה ה- 19 ועד מלחמת העצמאות, היו פרדסי יפו בשיאם. כמעט כל השטח שממזרח לרחוב יפת ביפו, היה רצף פרדסים גדול.
אזור הפרדסים השתרע בין צפון חולון – בדרום; כביש 1 ושדרות לוי אשכול (חולון) – במזרח; ורחוב אילת – בצפון.
התפוזים, ששווקו בעיקר לאירופה תחת המותג JAFFA כבשו את מקומם בשווקים וזן השמוטי המקומי, שפותח בפרדסי יפו, השתלט על השוק.
תפוזי השמוטי, שהתאפיינו בטעם מתוק ובחיי מדף ארוכים בזכות קליפתם הבשרנית, החליפו את זני התפוז המצוי ("בלאדי") החמצמץ, בעל הקליפה דקה הקשה לקילוף, ובמהרה הפך השמוטי שהתאים במיוחד להובלה הימית הארוכה, לחזית המותג עצמו.
באותם הזמנים הפרדסים שהיו מקור הפרנסה המשמעותי והעיקרי לתושבי יפו היו לא רק מקור להכנסה כספית, אלה היוו גם מקום של גאווה והשתייכות.
את הפרדסים הישקו בתעלות השקיה, ואת המים שאבו מבארות מקומיות.
מי התהום הגבוהים שבאזור יפו היו קלים להשגה ובארות רבים נחפרו באזור, כל חלקה והבאר שלה.
ימי התפתחות הפרדסים, של המאה ה- 18 וראשית המאה ה-19 היו ימים שקדמו למשאבות הדיזל, ושאיבת המים מהבארות הופעלה באחת בשתי האפשרויות הבאות:
שאיבה ידנית (שלשול של דלי עם חבל) או באפשרות המכנית של בארות אנטיליה, בהם בהמה סובבה מנגנון מכני, שרשרת קדים או כלי כיבול ירדה לבאר והעלתה את המים, המים שנשפכו לברכה מקומית ומהברכה הוזרמו המים בתעלות ההשקיה לגומות העצים.
בהמשך הזמן שמשאבות הדיזל החלו נרכשות ומתקנות, היה טרטור רעש המשאבות חלק מאווירת אזורי הפרדסים בארץ בכולה וביפו בפרט.
צורת התפתחות בתי הבאר
מתחמי בתי הבאר ניבנו בהדרגה. בתחילה נחפרה באר בסמוך לפרדס כדי לתת מענה פונקציונלי לצרכי ההשקיה, אך עם הזמן התפתח המקום ובעלי הפרדים החלו לפתח משק בסמוך לבתי הבאר, בחלק מהמקומות הפך המשק למגורי קבע או בוסתן מטופח ובשלבים מאוחרים יותר החלו בעלי האדמות הערבים לפתח את המבנים ולבנות בסמוך או על בית הבאר בתי מגורים וקיט שהיו בחלקם בתי פאר.
עם התפתחות בית הבאר והמשק, הוקף המתחם בחומה, ובחלק מהמקומות הותקן בצמוד לחומה סביל לרווחת עוברי האורח.
התפתחות הבינוי של בתי הבאר, החומות ומתחמי המשקים הקטנים בוצעה ללא תכנון סביבתי כולל, כל חקלאי בנה ופיתח את חלקתו בהתאם לשיקולו האישי, אך כעבור זמן תושפע התפתחותה המואצת של יפו מבינוי זה, ולמתחמי בתי הבאר יהיה חלק בעיצובה העתידי של העיר.
"בייארה"
בשפה הערבית הבאר נקראת "ביר" והפרדס (שהיה מושקה ברוב ימות השנה מן הבאר) ניקרא "בייארה", כך הסביר את המונח "בייארה" דב דוד פלמן, מראשוני הפרדסנים היהודים במאה ה– 19.
מכאן השתרש השימוש בשם "בייארה" לתיאור מכלול המבנים שהתפתח סביב בית הבאר, ומכאן אשתמש במושג גם אני.
סבילים ביפו
סביל (רהט בעברית): מתקן מים ציבורי שניבנה בעבר בעולם המוסלמי לטובת ציבור עוברי האורח.
מתקנים אלו ניבנו בצומת או בצד דרך חשובה, ופעמים רבות ניבנו סבילים בחצרות מסגדים לצורך רחצה וטהרה לפני התפילה. חלק מהסבילים בארץ ניבנו על ידי גורמי שלטון, אך רובם ניבנו בידיים פרטיות.
בנייה התנדבותית זו של מתקני מים ציבוריים הושפעה מתרבות אזורנו עוד מימי קדם, והיא מודגשת בקוראן כאחת ממצוות הצדקה. בתקופה העות'מנית, עודדו השלטונות את בניית הסבילים גם במתן הקלות מס לבוני המתקן.
בניית הסביל נועדה כדי לתת שירות לציבור עוברי האורח, אך היא בוצעה גם, ולעיתים בעיקר, כדי לפאר את שמו של בונה המתקן, אם מדובר באדם פרטי במושל או בגוף השלטוני.
ביפו ניבנו מספר לא רב של סבילים (לפי פרופ' אבי ששון כ- 10), בניהם מספר סבילים בצמוד לבתי באר ושלושה סבילים ניבנו ברחבי העיר על ידי שליט יפו – מחמוד אגא א-שאמי – שכונה "אבו נבוט" (מושל יפו בשנים 1807–1818).
יפו בצמוד ולאחר הקמת המדינה
ערב מלחמת העצמאות שהפרדסים באזור היו בשיאם, היו באזור יפו מעל 230 בתי באר, בחלקם היו אלו ארמונות של ממש.
אוכלוסיית העיר המעורבת מנתה אז כ- 100,000 נפש.
(לפי גדי גילבר – שנת 1946 סה"כ 101,580 תושבים, לפי חלוקה זו: 43,930 מוסלמים, 30,820 יהודים, 16,800 נוצרים).
בתוכנית חלוקת הארץ של האו"ם שקדמה למלחמת השחרור (1947), נקבע לבסוף כי יפו תהיה מובלעת ערבית בתוך שטחה של המדינה היהודית ונמלה של יפו ישמש את המדינה הערבית. החלטה זו הגיע בניסיון נוסף לשכנוע הערבים בקבלת תוכנת החלוקה, אך הערבים סירבו וגורלה של יפו נחרץ.
וכך, בהמשך להצבעת האו"ם הגורלית של כ"ט בנובמבר (29/11/1947 ) בה הוחלט על הקמת מדינת ישראל וחלוקת הארץ לשתי מדינות, החלו מתגברות פעולות האיבה בין הערבים ליהודים וחלק משמעותי מתושבי העיר עזבו את ביתם.
רוב תושבי יפו היהודים עברו לתל אביב וכמחצית מהתושבים הערבים בניהם גם ראשי החמולות הגדולות עזבו או ברחו. אזור הגבול המשותף בין יפו לתל אביב הפך לשטח אש, וירי צלפים גבה קורבנות באופן יום יומי.
מעל ל- 1000 מתושבי תל אביב נפצעו או נהרגו בתקופה שבין החלטת האו"ם על חלוקת הארץ (29/11/1947 ) ועד אפריל 1948.
ב-25 באפריל 1948, שלושה שבועות לפני הכרזת העצמאות , תקפו כוחות האצ"ל את יפו ובהמשך בליל 27 באפריל הצטרפו גם כוחות "ההגנה" שהקדימו את המתקפה המתוכננת (מבצע "חמץ") שביצועו המקורי תוכנן לימים שלאחר עזיבת הבריטים. (יום העזיבה המתוכנן ה- 15/5/1948).
לקרבות ביפו הצטרפו גם הבריטים שניסו ללא הצלחה לעצור את מתקפת האצ"ל שהחלה בשכונת מנשיה (צפון יפו), אך יפו נכבשה.
ביום 12/5/1948 נפגשה "ועדת החרום" של ערביי יפו עם נציגי "ההגנה" בבקשה להגיע להסדר ולמחרת היום נכנעו ערביי יפו.
עם תום הקרבות נתרו ביפו כ- 4000 תושבים ערבים בלבד, בתים רבים הפכו לחורבות, הפרדסים הוזנחו, יפו הוכרזה כשטח צבאי סגור ובהמשך הזמן יחד עם גלי העלייה ההמונית יושבו בתי יפו הנטושים ביהודים. חלקם באופן מוסדר וחלקם ביוזמה פרטית ללא הסדרה.
באפריל 1950 בוטלה באופן רשמי עיריית יפו . חלק משטחי העיר סופח לעיריית חולון ובת ים ושאר השטחים, הנכסים וההתחייבויות של יפו הועברו לעיריית תל אביב, שהפכה להיות עיריית תל אביב יפו.
עם השנים התחזק והתקבע מעמדה של יפו כ- "החצר האחורית" המוזנחת של תל-אביב. בתי הבאר חלקם הוזנח או נהרס, הפיתוח המואץ של העיר מלא בהדרגה את אזורי הפרדסים במבנים ורחובות, ובתי הבאר שנשארו עומדים נבלעו ברובם בשטח העירוני.
בתי הבאר כיום
מבתי הבאר הרבים שהיו עד 1948 ערב מלחמת העצמאות, נותרו כיום מספר עשרות בודדות שעדיין עומדים, רבים מהם בסכנת התפוררות, חלקם הגדול קבור ומוסתר בין בתי העיר, וחלקם הקטן זכה לשחזור או שיפוץ משמעותי.
לפני כעשור החלה עיריית תל אביב יפו לקדם תוכנית לשימור מורשת הבייארות (בתי הבאר) של יפו. בתחילה החלה תוכנית (תב"ע תא/4065), בהמשך תוכנית זו נעצרה והוחלפה ב- (תב"ע תא/4715). כיום תוכנית – (תב"ע תא/4715) ממשיכה להתקדם ובמקביל לה מתקדמות תוכניות מקומיות של מתחמי התחדשות עירונית הכוללות בתוכן גם שימור של מספר בייארות לצד תוספות בנייה חדשה.
במסגרת ולצורך תוכנית שימור הבייארות של העירייה, בוצע סקר מקיף בו נסקרו כל בתי הבאר בתל אביב. בסקר שערכו פרופסור אבי ששון ואדר' טל קציר נסקרו כ- 100 בתי באר שחלקו לשלוש קבוצות התייחסות:
- בתי באר שדורגו בהערכה כללית נמוכה, שלא הומלצו לשימור (כ- 35 בתים)
- בתי באר שנמצאו כבר כמוגדרים לשימור, במסגרת תוכניות פיתוח עירוניות אחרות (כ- 25 בתים)
- בתי באר שדורגו והוגדרו כראויים לשימור בדרגות שונות (כ- 40 בתים)
בהמשך לסקר ולתהליך תוכנית השימור, נותחו ונבדקו לעומק כל 40 הבתים הנ"ל שהוגדרו כראויים לשימור אך אינם תחת תוכנית שימור כל שהיא.
בהתאם לבדיקות הנ"ל ולשיקולים שונים (כגון: מיקום, מצב המבנה, בעלות, התאמה לתוכנית המתאר של תל אביב יפו תא/5000 וכו') החליט מינהל התכנון – מחוז תל אביב, על הגדרת 12 בייארות כמבנים לשימור, וכן הוחלט כי יש להבטיח את תיעודם של 5 בתים נוספים בטרם יהרסו.
נכון להיום ניתן לסייר ברחובות יפו וליראות כמה בייארות שטופלו או שוחזרו, מספר בייארות שנמצאות בעיצומו של תהליך טיפול (מתחמי בנייה ושיפוץ), ומספר רב של בייארות ברמות תחזוקה והתפוררות שונות, חלקם בשימוש וחלקם עזובים ומגודרים.
מפות האזור
מפת אתרי סקר הבייארות (על גבי מפת תל-אביב 1938)
מקור: (סקר ששון וקציר 2013)
מפה עירונית של האזור
מפה האזור – מנדטורית משנות ה- 40
מפת פרדסי יפו – תיאודור זנדל 1880
Karte der Umgebung von Jafa; Aufgenommen & gezeichnet in den Jahren 1878-79 /; von Theodor Sandel
מפת תיאודור זנדל 1880 – בשלמותה
Karte der Umgebung von Jafa; Aufgenommen & gezeichnet in den Jahren 1878-79 /; von Theodor Sandel
קישורים
בית הבאר: רגעים מהפרדס – ששון ווענונו 2019
(באדיבות פרופ' אברהם (אבי) ששון)
בייארות בתל-אביב-יפו – אדר' נוף טל קציר וד"ר אבי ששון
(באדיבות פרופ' אברהם (אבי) ששון)
בייארות ובתי פרדס ביפו וסביבותיה מאת פרופ' אבי ששון
מורשת נוף תרבות חקלאי: שימור הבייארות ("בתי באר") בתל־אביב–יפו, עמ' 8–30 – אבי ששון ואורי בלטרברט
קיצה של באר האנטיליה בארץ ישראל – גיל גורדון
יוטיוב- סרטון הפעלה של באר האנטילה במזכרת בתיה – יוטיוב
סבילים והשקיית עוברי דרכים בארץ-ישראל – מאת פרופ' אבי ששון
מגמות בהתפתחות הדמוגראפית של ערביי ארץ-ישראל , 1870 1948 – גד גילבר
ועדת המשנה לתכנון ולבניה תל-אביב – יפו [21/07/2021], (תא4715/ – בתי באר) , חומר לדיון (עמודים 51 – 87)
"בייארות" – תוכנית שימור לבתי הבאר בתל אביב – יפו (תא4715 – 5/7/2021)
הביירות והסבילים במסלול המצורף
מסלול זה החוצה את העיר, משלב בתוכו מעבר באזורים שונים של העיר בהם אווירת הרחוב משתנה ממקום למקום.
המסלול מתרכז בסבילים ובייארות שבאזור יפו והוא עובר ברוב בייארות האזור העומדים עדיין על תילם.
במסלול 40 אתרים רובם בייארות ובניהם גם מספר סבילים יפים ומרשימים.
מפת מיקומי אתרי המסלול – האתרים הממוספרים לפי סדר המסלול
מיקומי אתרי המסלול הממוספרים לפי סדר המסלול על מפה מנדטורית משנות ה- 40
במפה ניתן לראות את מרחב שיטחי הפרדסים שממזרח ליפו ואת חלוקת השטח לחלקות
טבלת הבייארות והסבילים לפי סדר המסלול
אתרי הבייארות והסבילים לפי סדר המסלול
הבאר במרכז סוזן דלל
הבייארה של משפחת אבו ח'דרה (ברחוב אילת 54)
הבייארה ברחוב אילת 16
סביל אבו נבוט ב' המשוחזר (ברחוב רוסלאן)
הבייארה ברחוב רבי פנחס 6
סביל סולימאן (רחוב בית אשל 31)
סביל ברחוב בן דוסא (רחוב בן דוסא 26)
סביל אבו נבוט (דרך בן צבי 49)
הבייארה בדרך בן צבי 22
הבייארה של עלי ביבי (רחוב עזה 13)
הבייארה ברחוב ציהתל"י
בייארת באראקת (רחוב עזה 55)
בייארת וורדה (רחוב עזה 88-90)
הבייארה ברחוב שרירא גאון 26 (28)
הבייארה ברחוב נס לגויים 45-51
בית באר של אנטון איוב – בית הביל"ויים
הבייארה בבית קברות טאסו
אתר זה נימצא במרכזו של מיתחם בית הקברות טאסו (בית הקברות המוסלמי היחיד באזור)
כאן נידרשת רגישות מיוחדת בביקור במקום
(לאזור הגעתי פעם באמצע השבוע ופעם בשבת, בשבת הכניסה למקום פחות סואנת ויותר נוחה)
בייארת משפחת קסאר (רחוב מרדכי בנטוב 33)
קישור הרחבה 1 — קישור הרחבה 2 — קישור הרחבה 3
הבייארה בבית סגן הקונסול הצרפתי – פיליברט (רחוב תל גיבורים 18)
הבייארה ברחוב דרך בן צבי 68 – 70
בייארת בית אל-עזי (דרך בן צבי 78)
פארק החורשות – בייארת סכנת א-תורכי / בייארת סכנת א-סביל ( דרך בן צבי 77-79)
פארק החורשות – בייארת אמזלג- ביארה מערבית (רחוב דרך בן צבי 63)
פארק החורשות בייארה צפונית (רחוב היינריך מנדלסון 16)
פארק החורשות בייארה לה קורטיליה (רחוב היינריך מנדלסון 21 – 19)
פארק החורשות בייארת מוסאי (רחוב לבון 16)
הבייארה ברחוב המישלטים 12
הבייארה ברחוב שדרות הר ציון 68 – 66
בייארת חמד (רחוב הרצל 140)
הבייארה של משפחת אלסעיד (רחוב סלמה 48)
סלמה פינת הרצל
הבייארה ברחוב חזנוביץ 5-7
הבייארה ברחוב סלמה 158
הבייארה ברחוב טורי זהב 15
סביל ברחוב ישראל מסלנט 37 (שייך לבייארת בית השייח מוראד)
בייארת בית השייח מוראד (רחוב מסלנט 46)
הבייארה ברחוב לבנדה 26
הבייארה של משפחת נבולסי (רחוב בני ברק 26)
בייאר משפחת רוק (בתחנה המרכזית הישנה – רחוב שומרון 6)
