מים לקיסריה – מערכות הספקת המים לעיר בתקופה הרומית והביזנטיט

פירורי מידע הרחבה למסלול: מים לקיסריה

על המקום בקצרה

היסטורית ההתיישבות בקיסריה הנמשכת אלפי שנים עוד מהתקופה הפרסית, מלווה לאורכה בתקופות התיישבות שונות ומגוונות. בחלקן פריחה עצומה ושגשוג יוצא דופן, ובאחרות נסיגה.
השרידים המרשימים שבמקום הם עדות לימי הפאר וההדר, אך בין הממצאים גם עדויות לתקופת אחרות.

כרונולוגיה ⁽¹⁾

• המאה ה-3 לפנה"ס – 90 לפנה"ס: יישוב פיניקי בשם מגדל סטרטון.
• 90 לפנה"ס: סיפוח לממלכת החשמונאים (תקופת אלכסנדר ינאי).
• סוף המאה ה-1 לפנה"ס: בניית העיר קיסריה על ידי הורדוס.
• 6 – 639: התקופה הרומית והביזנטית.
• 639: הכיבוש המוסלמי
• 1101: כיבוש העיר בידי הצלבנים
• 1251: ביצור העיר על ידי הצלבנים (המלך לואי ה-9).
• 1265: כיבוש העיר על ידי הסולטאן ביברס.
• ראשית המאה ה-19 – 1948: במקום מתקיים כפר בוסני קטן.

קיסריה במבט כללי ⁽²⁾

במבט כללי מאוד על אזור קיסריה ניתן להבחין בשטח בשלושה קווי ביצור או גבולות עיר (תרשים A).

• גבול הביצורים הראשון, המצומצם והמוכר ביותר הוא גבול העיר הצלבנית
  (מסומן בקו אדום -A), זהו אזור הגן הלאומי קיסריה אותו רובנו מכירים, הכולל את הנמל, בתי הקפה, המסגד הבוסני ושאר הממצאים שבמקום.
• גבול הביצורים השני, הוא גבול העיר מהתקופה ההרודיאנית – רומית (מסומן כתום B)
• גבול הביצורים הגדול ביותר (המסומן צהוב C) הוא גבול העיר בתקופה הביזנטית. בתקופה זו שהעיר הייתה בשיאה היא כללה כ- 50,000 עד 70,000 תושבים.

לאורך השנים מחקרים וחפירות רבות בוצעו בקיסריה וסביבתה ומידע רב נאסף, אך לפי ד"ר עוזי עד, בחפירות המתבצעות במקום כבר מעל ל- 100 שנים, עדיין לא כוסו 10% משטחה של העיר העצומה.

מים בקיסריה

בתקופות השונות עד אמצע המאה הראשונה לספירה , המים ששימשו את תושבי קיסריה היו מי בורות מקומיים בהם נאספו מי הגשמים ומי בארות שנחפרו במקום.
בתקופה הרומית עם התפתחות העיר התרחבותה והעליה ברמת החיים, עלתה גם צריכת המים ובהתאם לכך נוצר צורך בהובלת מים ממקורות נוספים המרוחקים מהעיר.
בהתאם לאמור נבנתה מערכת הובלת מים גדולה ומסועפת שהתפתחה וגדלה עם השנים.

כיום ידועות שלוש מערכות מים שונות שהובילו וסיפקו מים לעיר לאורך ההיסטוריה.

הראשונה ואולי גם הידועה ביותר היא מערכת "האמה הגבוהה", זוהי מערכת מורכבת שהתפתחה עם השנים, הובילה מים ממעיינות שומי (שוני) ובהמשך מהמעיינות של נחל תנינים בחלקו העליון של הנחל.
המערכת השנייה "האמה הנמוכה", הובילה מים מאגם גדול שנוצר מבנית סכרים. מקור המים הם מי מעיינות ביצת כבארה – עיינות תמסח ובנוסף מי השיטפונות של נחל עדה ונחל תנינים.
המערכת השלישית הקטנה ביותר, הובילה מים מעין אל עסל (דרום-מזרחית לתחנת החשמל אורות רבין)

מערכת "האמה הגבוהה"

מערכת מים זו החל לפעול כנראה באמצע המאה ה- 1 לספירה ולה שני מקורות מים נפרדים: מעינות שומי (שוני), והמעיינות בחלקו העליון של נחל תנינים

מערכת זו התפתחה תוקנה ושונתה מספר פעמים לאורך השנים שהסיבות לכך הן שתיים:
ראשונה, הצורך בהגדלת כמות המים לעיר, והשנייה בעקבות שקיעה של האמה באזור המרזבה (בין בית חנניה וג'סר א-זרקא) בו האדמה לא הייתה מספיק יציבה.

ריכוז פרטים על חלקי האמה הגבוהה

אמה	תיאור האמה	תיארוך בניית האמה	הערכת ספיקה (מ"ק לשעה)
A	האמה הראשונה שהובילה מים לקיסריה	אמצע המאה ה- 1	800
B	אמה שנייה – לצורך הגדלת כמות המים	שליש ראשון של המאה ה- 2	1000
C	מעקף אזור שקיעת האמות	סוף המאה ה- 3	800
1 – D	שינוי א' בתפקוד אמה B – העברת המים בצינורות חרס	סוף המאה – 4	70
2 – D	שינוי ב' בתפקוד אמה B – אמה מוגבהת (על גבי אמה B)	מאה – 6	200

אמה [A]

האמה הראשונה שנבנתה לשרת את תושבי קיסריה הובילה מים ממעיינות שומי הממוקמים כ- 700 מ' צפון-מזרח לאתר אמפי שוני.

כיום עקב הניצול הרב של המים במקום, שאיבת המים על ידי "מקורות" ושינויי מפלס מי התהום, לא ניראת זרימה באזור, אך בעבר הייתה למעין זה שפיעה משמעותי מאוד, ובשנות ה- 30 של המאה הקודמת נמדדה במעיין ספיקה של 405 מ"ק בשעה ⁽³⁾ .

פרטים על תיארוך בניית אמה זו חסרים. בעבר נחשבה האמה כחלק ממפעל הבנייה של הורדוס, אך כיום, בהמשך למחקר של ספי בן פורת ומשלחת אוניברסיטת חיפה שחקרו את בורות המים בקיסריה, נמצא כי הבורות היו בשימוש משמעותי עד לאמצע המאה הראשונה לספירה, ומכאן ההערכה כיום היא כי עד לאותה התקופה עדיין לא הגיעו מים לעיר בעזרת האמה.
לפיכך הערכה כי האמה נבנתה באמצע המאה הראשונה לספירה לאחר מותו של הורדוס
(נולד ב- 72 לפני הספירה, וניפטר בשנה הרביעית לספירה).

שיפוע זרימת המים בתעלה הוא מזערי ומסתכם ב 0.16  פרומיל , ( 16 ס"מ על כל קילומטר) ואת שרידיה המרשימים של האמה אנחנו רואים עד ימינו (קרוב ל- 2000 שנה).

אמה [ B ]

אמה זו שנבנתה בצמוד לאמה A הוקמה כניראה לאחר יותר מ- 50 שנים בהם אמה [A] כבר פעלה.
תפקידה היה הגדלת כמות המים לעיר בצורה משמעותית. כאן התווסף הצורך במקורות מים נוספים ובהתאם לכך נבנתה חלקה המזרחי של התעלה שאספה את מי המעיינות בחלקו העליון של נחל תנינים.

מספר מילים על רמת הבינוי של האמה ויכולת התכנון של הרומאים.
אמה זו אומנם שופצה ותוקנה לאורך השנים מספר פעמים, ולאורכה ניתן להבחין כי היא סבלה משקיעה סדקים ונזילות, אך היא פעלה וסיפקה מים לקיסריה לאורך תקופה ארוכה של כ- 600 שנים (עד הכיבוש המוסלמי – שנת 640 לספירה).

צידה המזרחי של התעלה שהובילה מים מעין צברין (מצפון למושב עמיקם), בנויה בחלקה כמנהרה חצובה וחלקה תעלה פתוחה, התעלה עברה דרך עין אביאל ומצפון לעין שומי (שוני), והתחברה לנתיב אמה [A] וממנה המשיכה כתעלה נפרדת צמודה ומקבילה (מדרום לאתר אמפי שוני בקרבת מחצבת בנימינה)

מעיין נוסף שחובר לתעלה זו באזור עין שומי, היה עין צור שחובר גם הוא בתעלה שחלקה ניקבה וחלקה תעלה פתוחה.

בחלק זה של מפעל המים, שחלקו משוער, מספר ממצאים ⁽⁴⁾ עליהם נשענות ההשערות:

1. ניקבה בבאר צברין
2. ניקבה באתר מי קדם ⁽⁵⁾, באתר הפתוח לקהל, ניקבה העוברת בין 7 פירים בה ניתן לצעוד במי הנקבה.
3. ארבעה שרידי פירים במרחקים של כ- 40 מ' האחד מהשני, אשר נמצאו ונפגעו במהלך עבודות הבניית של תעלת הבטון המשמשת את מפעל החדרת המים לאקוויפר החוף "נחלי מנשה". מיקם הפירים, באזור המגודר במקביל ובקרבת תעלת הבטון מצפון למושב אביאל.
4. שלושה פירים הקרובים אחד לשני וביניהם ניקבה בנחל סנונית
5. תעלה פתוחה בשטח המישורי ממערב לנחל סנונית, ממנה נמצאו בעבר מספר קטעים וכן ניתן היה להבחין בעבר בחלק מתווי התעלה בעזרת תצלומי אוויר.

על אמה B נמצאו כ- 10 כתובות המעידות כי לגיונות הצבא הרומי בנו את האמה.
כל הכתובות הן מתקופת אדריאנוס שהיה קיסר רומא בין 118 ל- 131 לספירה, (תקופת מרד בר כוכבה 132-136, או קצת לפני).

הכתובת בקרבת הכניסה למושב בית חנניה

הכיתוב בפועל	השלמת קיצורי הכיתוב	תרגום
IMP CAESAR	IMP(eratori) CAESAR	האימפרטור והקיסר
TRAIANVS	TRAIANVS	טריאנוס
HADRIANVS	HADRIANVS	הדריאנוס
AVG FECIT	AVG(vstvs) FECIT	המרומם עשה (ע"י)
PER VEXILLATIONE	PER VEXILLATIONE(m)	יחידה (של)
LEG X FR NEN	LEG(ionis) X FR(e) NEN(sis)	הליגיון ה-10 המלכותי

אמה [ B ] שנבנתה מאבן כורכר רכה יותר מאבן הבינוי ממנה נבנתה אמה [A]  וכן על יסודות פחות עמוקים, סבלה משקיעה ומנזילות משמעותיות שתוקנו במקומות רבים לאורך האמה.

אמה  [ C ]

בקטע שבין בית חנניה וג'סר א-זרקא, חוצות שתי האמות [ A+B  ] את אזור המרזבה , בין רכס הכרמל (ממזרח) ורכס הכורכר עליו ממוקמת ג'סר א-זרקה (ממערב).
באזור זה בו הקרקע היא חרסית ולא יציבה, נוצרה עם השנים שקיעה של האמות שיצרה סדקים ובעיות מפלס (תרשים D).

קטע זה של האמה [ C ] תוכנן וניבנה לשמש כמעקף מדרום של האזור ששקע, ותוכנן לעבור באזור בו שכבת החרסית קטנה והקרקע יציבה יותר.

אמה [ C ] נבנתה כחלופה להזרמת המים באמה [ A ] בלבד ולהובלת המים באמה [ B ] בוצע פיתרון שונה בו שונתה תפקודה של האמה והמים הוזרמו באזור המרזבה בצינורות חרס (ראה אמה [ 1- D ] ).

לפי ד"ר עוזי עד, שחפר את אזור אמה [ C ], גם באמה זו ניתן להבחין בתיקונים של כ- 4 אזורי נזילות שתוקנו עם השנים.

אמה [ 1-  D] – שלב ב' של אמה [ B ]

כאמור בעקבות שקיעת האמות באזור המרזבה (בין בית חנניה וג'סר א-זרקא) וכעבור כ- 150 שנים  לאחר בנייתה, שונתה תפקודה של אמה B ושלושה צינורות חרס ניבנו ומוקמו על קרקעית תעלת האמה במקטע שבין קצה הכרמל  ועד לצידה המערבי של אמה [C] (כ- 1800 מ').

צינורות החרס הבנויים מחוליות המחוברות האחת לשנייה, שוקעו בשכבת טיט וכוסו בשכבת מגן של אבנים.
(תרשים F) – הובלת המים בצינור החרס.

פתרון זה אומנם צמצם את כמות המים שניתן היה להזרים באמה, אך הובלת המים בצורה זו התגברה על בעיות המפלס וכנראה גם על בעיות הסדקים והנזילות (שהזרימה היא בצינור סגור, המים ממשיכים לזרום גם אם ישנה שקיעה בדרכו של הצינור).

במערכת צינורות זו ממזרח לבית חנניה נימצאו 2 מתקנים שנועדו לשחרור כיסי אוויר ולחצים מגלי הלם שעלולים להיות הרסניים בצינורות חרס (גלי הלם עלולים להיווצר מהפסקה פתאומית של זרימת המים). המתקנים נמצאו במרחק של כ- 100 מ' האחד מהשני.
כיום ידוע כי לקו צינורות בלחץ נמוך ללא הבדלי גובה משמעותיים, כדוגמת צינור זה, לא נדרש כלל מתקני שחרור לחצים.
ייתכן ולרומאים היה ידע הידרולוגי מוגבל ביחס לידע שישנו כיום, והם העתיקו אמצעים שהוכיחו את עצמם במקומות אחרים, אך יתכן כי מתקנים אלו נועדו גם לתחזוקת המערכת (פתיחת סתימות וכדומה) – (תרשים G)

מתקנים דומים לאלה נמצאו בארץ בעוד שני מקומות: קו צינורות החרס הדרומי, שהוביל מים מעין אל עסל לקיסריה, וכן בקו הצינורות באמת המים של סולימאן פחה בעכו⁽⁶⁾ (עליה הרחבתי במסלול אחר)

אמה [ 2 –  D] – שלב ג' של אמה [ B ]

בהמשך לשינוי תפקודה של אמה [B] – (הובלת המים בצינורות חרס) – בוצע כעבור כמה עשרות שנים נוספות עוד שינוי בתפקוד האמה:
על גבי האמה המקורית, נבנתה תעלה חדשה מוגבהת, שסתמה לחלוטין את האמה המקורית (תרשים H).

לשינוי זה בתפקודה של האמה יכולות להיות שתי סיבות, וייתכן כי שתיהן יחד הובילו לשינוי:

1. יתכן והשינוי נוצר בעקבות בעיות בהובלת המים בצינורות החרס.
2. שינו זה בתפקודה של האמה הגביהה את מפלס האמה  בכ- 2.5 מ' מעל התעלה המקורית ובכך המים הגיעו לעיר בגובה גבוה יותר, דבר שאפשר את הזרמת מים לאזורים רחבים יותר של העיר.

מסלול האמה על גבי תצלום אוויר

• A – באר צברין (המעיין הגבוה ביותר שמימיו הוזרמו לקיסריה)
• B – אתר מי קדם ⁽⁵⁾, באתר הפתוח לקהל ניקבה העוברת בין 7 פירים בה ניתן לצעוד במי הנקבה
• C – ארבעה שרידי פירים במרחקים של כ- 40 מ' האחד מהשני, באזור המגודר במקביל ובקרבת תעלת הבטון של מפעל החדרת המים "נחלי מנשה" מצפון למושב אביאל.
• D – שלושה פירים הקרובים אחד לשני וביניהם ניקבה בנחל סנונית.
• E – סוף החלק התת קרקעי של מערכת הובלת המים [מנקודה זו ועד לקיסריה המים הובלו בתעלה על פני הקרקע, (למעט המינהרה באזור כפר ג'יסר א-זרקא)]
• F – תעלה פתוחה בשטח המישורי ממערב לנחל סנונית, ממנה נמצאו בעבר מספר קטעים וכן ניתן היה להבחין בעבר בחלק מתוואי התעלה בעזרת תצלומי אוויר.
• G – עין שומי (שוני)
• H – הובלת מים מעין צור
• I – שתי האמות [A+B]
• J- אמה [C] שניבנתה לצורך מעקף האזור בו שקעו האמות [A+B]
• K – אזור בו תעלת המים חצתה את רכס הכורכר במינהרה (אזור הכפר ג'סר א-זרקא)
• L – קיסריה חוף הקשתות
• M – מפרץ הים בו עברה בעבר האמה

מערכת אמת המים הנמוכה

לאחר מיצוי מקורות המים שניתן היה לנצל ולהוביל בעזרת מערכת התעלות של האמה הגבוהה, מוציאים הרומאים לפועל במאה ה-4 (כנראה בסופה של המאה) פרויקט נוסף לאספקת מים לקיסריה וזאת משלושה מקורות מים שעדיין לא נוצלו:

1. מי ביצת כברה – עיינות תמסח
2. מי השיטפונות של נחל תנינים
3. מי השיטפונות של נחל עדה

לצורך ניצול מקורות מים אלו, יוצרים הרומאים אגם גדול ממערב לכרמל.
האגם נחסם במזרח בשיפולי הכרמל, במערב ברכס הכורכר עליו הוקם קיבוץ מעגן מיכאל והכפר ג'אסר א-זרקא ובצפון בסכר ארוך (כ- 900 מ') שהוקם על ידי הרומאים באזור המרזבה בין שיפולי הכרמל ומעגן מיכאל.

בנוסף, במקום בו חוצים נחל התנינים ונחל עדה את רכס הכורכר (בין ג'יסאר א-זרקא ומעגן מיכאל)
הקימו הרומאים סכר נוסף קצר (אורכו כ- 197 מ') שחסם את ניקוז הנחלים לים, מסכר זה נבנתה אמת המים שהובילה את המים לעיר ("האמה הנמוכה").

• A – הסכר הצפוני
• B – הסכר המערבי החוסם את ניקוז נחל עדה ונחל תנינים לים ממנו יצאה האמה הנמוכה לקיסריה.
• C – האמה הנמוכה

האמה שאורכה כ- 5.3 ק"מ, נבנתה ללא שיפוע, אך למרות זאת ביכולתה היה להעביר מעל 2300 מ"ק בשעה.

עד בניית הסכרים היו מי ביצת כברה בגובה של כ- 3.5 מ' מעל פני הים, הסכרים שיצרו את האגם, הגביהו את מי האגם לגובה של כ- 5.5 מ' – 6.5 מ' מעל פני הים ובכך אפשרו את זרימת המים לעיר.

מבנה וגובה הסכרים אפשרו את העלאת המים גם לגובה של 7 מ' מעל פני הים. את עודפי המים הזרימו דרך שני שסתומים שהבטיחו את מפלס המים בזמני שיטפונות. שסתום ראשון הותקן במרכז הסכר הצפוני (הסכר הארוך), ושסתום נוסף בסכר המערבי (הקצר).

איכות המים שהובילה האמה הנמוכה לא הייתה דומה לאיכות מי המעיינות שהגיעו באמה הגבוהה, וזאת בעיקר מתרומתם של מעינות ביצת כברה (עיינות תמסח) בהם הנביעות מליחות.

יש להניח כי איכות המים בעבר הייתה טובה מאיכותם כיום, וכן שאיכותם השתפרה עם שיטפונות החורף, אך בכול מיקרה לא מדובר במים הטובים לשתייה.
בנוסף לאמור, מי האמה הנמוכה הגיעו לקיסריה בגובה מאוד נמוך יחסית, דבר שלא אפשר את העברתם לרוב אזורי העיר, לכן נשאלת השאלה מה הסיבה שהובילה לביצוע הפרויקט, ולמה שימשו המים?

החוקרים מציעים מספר חלופות לא מובהקות שעדיין נחקרות:

• יתכן והמים שימשו למתקנים כגון תחנות קמח או מתקנים אחרים בכניסה לעיר.
• אולי המים יועדו לשירותים ומרחצאות, ואולי לנוי
• ישנה הצעה כי ייתכן ומי האמה נועדו לשטוף את החול מנמל קיסריה (ידוע כי אחת הבעיות המשמעותיות ממנה סבל נמל קיסריה בתקופה הביזנטית הייתה סתימות מחול הים⁽⁷⁾ וכך ע"י הטיית מי הנחלים לאזור הנמל ניתן לשטוף את החול.

שאלה נוספת העולה בהקשר לאמה הנמוכה היא קירוי האמה: אמה זו קורתה לכול אורכה בקמרון משמעותי ומעוגל, נשאלת השאלה מדוע הושקעה עבודה רבה זו בקירוי של תעלה עם מים מליחים? ובמיוחד בהשוואה לאמות הגבוהות שהובילו מים מתוקים בהם הקירוי בוצע בצורה חלקית.

ביצות כברה, וסכר נחל תנינים – פרטים נוספים

תחנות הקמח בסכר נחל תנינים

ממערב לסכר הנחל ניבנו ופעלו בתקופה הביזנטיות שש תחנות קמח כפולות שהיו מהגדולות בארץ ובשלהי התקופה העות'מאנית פעלו במקום 13 תחנות.
כלל התחנות פעלו בכוח המים הנאגרים באגם, במקום ניתן לראות מספר מתקנים ומספר תחנות קמח משוחזרות

• החצים הצהובים מצביעים על מיקום ששת הטחנות הביזנטיות הכפולות.
• בתכלת – מסומן מסלול האמה הנמוכה שתחילתה בבריכת החלוקה
• A – מערכת ויסות זרימת המים – שסתומי הסכר הקובעים את קצב זרימת המים
• B – בריכת החלוקה ממנה הועברו המים על ידי סכרים מישניים לאמה הנמוכה ולטחנות הקמח.
• C – תעלת החלוקה המובילה את המים ל 6 טחנות הקמח הכפולות.
• D – טחנות הקמח העות'מאנית

להרחבה ⁽⁸⁾: [טחנות הקמח בסכר תנינים – מִגוון טכנולוגיות- יהושע (ישו) דריי]

יבוש ביצות כאברה (מבצע היבוש הביצות המורכב ביותר שהיה בארץ)

בתקופה המנדט הבריטי ובראשית המדינה בוצע מספר מבצעים משמעותיים של ניקוז נחלים ויבוש אזורי ביצות, הידוע והמוכר ביותר היה יבוש אגם החולה, שזכה לתודעה ציבורית רבה בעיקר עקב כך שהמבצע הוליד את המאבק הסביבתי הראשון בישראל והביא לייסוד החברה להגנת הטבע ולהקמת שמורת הטבע הראשונה בארץ – שמורת החולה.

אך מבצע מורכב יותר, שקדם לקום המדינה ולייבוש החולה היה ייבוש ביצות כבארה.
בפרויקט מורכב זה היו מעורבים גורמים וכוחות רבים בניהם: כספי הברון רוטשילד, תושבי הביצות – ערביי ערב אל-ע'וארנה – כיום תושבי ג'סאר א-זרקא (קיבלו את שטחי הכפר עקב זיקתם לביצות), המהנדס הצרפתי ליאון קארון שתיכנן את הפרויקט אך לא הצליח להתגבר על הביצה, דב קובלנוב שהיה אחד מהפועלים שעבדו בפרויקט – הפך בהמשך למהנדס הראשי של הפרויקט ורבים נוספים.

להרחבה על ביצות כבארה, בכתבה יפה באתר של גיל חסקין⁽⁹⁾: [ביצות כבארה וייבושה]

קו צינורות החרס הדרומי:

קו צינור זה שהוביל מים מעין אל עסל לקיסריה התגלה ונחקר על ידי ספי בן פורת בשנות ה- 80. הצינור שראשיתו במעיין הצמוד לנחל חדרה⁽¹⁰⁾ ממזרח לתחנת החשמל "אורות רבין", עבר דרך שטחי החולות באזור מתחם תחנה החשמל והגיע לעיר מדרום.
צינור זה השייך כנראה לתקופה הביזנטית יכול היה להעביר כמות מים קטנה של כ- 20-25 מ"ק בשעה ולאורכו נמצאו מספר מיתקנים שנועדו לתחזוקת הצינור כגון מתקנים לשחרור כיסי אוויר ולחצים מגלי הלם שעלולים להיות הרסניים בצינורות חרס (גלי הלם עלולים להיווצר מהפסקה פתאומית של זרימת המים) – (תרשים G)

ריכוז פרטים על כלל חלקי האמות ומערכות המים

אמה	תיאור האמה	גובה הגעה לקיסריה (גובה מעל לפני הים)	תיארוך	הערכת ספיקה (מ"ק לשעה)
A	האמה הראשונה שהובילה מים לקיסריה	8.5 מ'	אמצע המאה ה- 1	800
B	אמה שנייה – לצורך הגדלת כמות המים	8.5 מ'	שליש ראשון של המאה ה- 2	1000
C	מעקף אזור שקיעת האמות	8.5 מ'	סוף המאה ה- 3	800
1 -D	שינוי א' בתפקוד אמה B – צינורות חרס	8.5 מ'	סוף המאה – 4	70
	האמה הנמוכה – מים מליחים	6.5 מ'	סוף המאה – 4	2300
2 -D	שינוי ב' בתפקוד אמה B – אמה מוגבהת	10.5 מ'	מאה – 6	200
	הצינור הדרומי		כנראה ביזנטי	20
	האמה הבלתי גמורה (בבינימינה)			שרידי בסיס אמה שבניתה הופסקה טרם הושלמה  (תמונה במסלול אותו רכבתי באזור)

וקישורים:

1 – ויקיפדיה קיסריה

2 –דוקטור עוזי עד – יוטיוב הרצאה מצולמת, ראיון עם ד"ר עוזי עד על גילוי אמות המים לקיסריה ועל המחקרים שעוסקים בהן

3- "אמות המים הקדומות בארץ ישראל" – עמוד 116- על פי מדידות פיק"א שנערכו באותו הזמן

4 – "אמות המים הקדומות בארץ ישראל" – עמוד 116-115

5 – מי קדם

6 – אמות המים לעכו

7 – תולדות הנמל הפנימי בקיסריה – עמוד 210-208

8 – יהושע (ישו) דריי – טחנות הקמח בסכר תנינים – מגוון טכנולוגיות

9 – גיל חסקין – "ביצות כבארה וייבושה"

10 – קיסריה, חולות (דרום) – חדשות הארכיאולוגיות, גיליון 122 לשנת 2010

---

[קישור למסלול]

---