---

מסלול בירושלים המחבר בין האזורים הירוקים שמסביב לעיר, לשכונת קטמון ולמושבה הגרמנית והיוונית. בנוסף עובר המסלול בגן הפעמון ובחצר המרכז למורשת יהדות צפון אפריקה.

אורך המסלול 36 ק"מ
טיפוס מצטבר: 490 מ'
נקודת ההתחלה והסיום: חניית רחבים בשכונת מוצא
יום שישי: 3.2.2023

---

דרכים:

כביש – דרך סלולה – מידרכה: כ- 35.2 ק"מ.
דרך עפר: סה"כ כ- 0.8 ק"מ.
סינגלים: ללא סינגלים.

---

באווירה חורפית, לצד נחל שורק ונחל רפאים שזרמו יפה ולצד אגם מאגר בית זית המלא, יצאתי למסלול אורבני.

המסלול בקצרה

בסיס המסלול "סובב ירושלים", ממנו יצאתי לסיור במספר שכונות:
תחילת היום במוצא, על שביל סובב ירושלים מעבר בפאתי בית זית, מעבר במנהרת כרם (מנהרת הגיחון) והאלה , עם מסלול סובב ירושלים עד שכונת קטמון, כאן עזיבה של "סובב ירושלים" מעבר בשכונת קטמון הישנה ועל גבול שכונת טלביה, המשך לשכונה היוונית ולשכונה הגרמנית והלאה לגן הפעמון.

מעבר על גבול שכונת ימין משה, המשך ומעבר ובחצר המרוקאית במרכז למורשת יהדות צפון אפריקה (ליד מלון מצודת דוד) והלאה חזרה למסלול סובב ירושלים (ליד גבעת המבתר).

תאור המסלול

• את היום התחלתי ממוצא. עם שביל "סובב ירושלים" הסלול, עברתי בפאתי בית זית, עברתי ליד מאגר המים שהיה מלא ועם הדרך המשכתי לכיוון כביש 395 (ק"מ 3), כאן פניתי לשמאל ובצמוד לתחנת האוטובוס עזבתי את הכביש ועליתי לדרך העפר בה המשכתי בעלייה עד הכיכר שבק"מ 3.3. מהכיכר המשכתי עם השביל הסלול לדרום, ונכנסתי בק"מ 3.9 למנהרת כרם.
• מנהרת כרם או מנהרת הגיחון הפתוחה לרוכבים בלבד, אורכה כ- 2 ק"מ , המנהרה פתוחה באופן קבוע בחלק משעות היום ולפי השילוט במקום (קיץ 7:00 עד 19:00 // וחורף 7:00 עד 16:30).
• בעלייה מתונה מאוד עליתי לאורך המנהרה עד ק"מ 6 והלאה עם השביל "סובב ירושלים" המשכתי עד ק"מ 12.7, כאן עזבתי את "סובב ירושלים" ונכנסתי לשכונת קטמון.
• עם המדרכה התחברתי לרחוב "נהוראי" (ק"מ 12.8) והלאה דרך רחובות "מעגלי יבנה" (ק"מ 12.9), ויוסי בן יועזר (13.2) עברתי בין בתי השכונה.
• ברחוב "רבן יוחנן בן זכאי" פניתי לשמאל (ק"מ 13.3) ודרך רחוב "אבא חלקיה" (ק"מ 13.5) ורבי חלפתא (ק"מ 13.8) הגעתי לרחוב "מעלה זאב" (ק"מ 14) בו המשכתי לגן מנזר סן סימון (ק"מ 14.2).
• מהמנזר ירדתי דרך רחוב "מחלקי המים" לרחוב "ביל"ו" (ק"מ 14.9) והאלה דרך רחובות "יד מרדכי", "בארות יצחק", ורחל אמנו (ק"מ 15.4) הגעתי למתחם הבתים שהוקם על מה שהיה בעבר מגרש הכדורגל המיתולוגי של הפועל ירושלים, (עונת המשחקים האחרונה בה התקיימו משחקים במגרש הייתה עונת 1979-1980 ק"מ 15.8).
• מכאן המשכתי לכיוון שכונת טלביה, עליתי דרך רחוב "רות" (ק"מ 15.9) ורחוב "קליין" (ק"מ 16) והתחברתי לרחוב "גדליהו אלן" (ק"מ 16.3) ממנו הכניסה לבית הנסן, מתחם שהיה בעבר בית חולים למצורעים (ק"מ 16.4).
  (הפעם לא ביקרתי במקום, המתחם היה עדיין סגור נפתח בשבת ב-10:00 לשעות הפעילות של המקום)
• עם רחוב "יעקב שסקין" ודובנוב הקפתי את בית הנסן, דרך סינגל קצר (ק"מ 16.8) ירדתי לרחוב "מוהליבר" ונכנסתי למושבה הגרמנית.
• עברתי במתחם מוזאון הטבע ובגינה השיתופית היפה שבמקום (ק"מ 17) והלאה דרך רחוב "המגיד" (ק"מ 17.15) הגעתי לרחוב "עמק רפאים" (ק"מ 17.3).
• דרך רחוב "רחל אמנו" (ק"מ 17.6) נכנסתי למושבה היוונית, עברתי ברחוב "יהושע בן נון" ועמק רפאים (ק"מ 18.2), ודרך רחוב "יונתן" (ק"מ 18.6) ושמעון (ק"מ 18.8) הגעתי לרחוב "בית לחם" (ק"מ 19.2).
• בק"מ 19.6 עברתי ליד תחנת החשמל הראשונה שפעלה בירושלים, בה עבד מאיר טוביאנסקי שהוצא להורג בשגגה באשמת ריגול . על סיפורו כתבתי במסלול אחר.
• בק"מ 20.2 נכנסתי לגן הפעמון, בגן שנחנך בשנת 1976 ניצב פעמון שניתן לכנסת ישראל כמתנה ממושל פילדלפיה בשנת 1955.
  הפעמון שהוא העתק של פעמון הדרור או פעמון החירות מפילדלפיה, עבר מהכנסת לגן הפעמון בהמשך לבקשתו של ראש עיריית ירושלים טדי קולק בשנת 1976. (כאן בגן הפעמון ישנם שירותים ציבוריים ק"מ 20.9)
• מהפעמון (ק"מ 20.4) המשכתי לאמפיתאטרון בחלקו הצפוני של הגן ועם שביל חזרתי לאחור והמשכתי דרך רחוב דוד המלך ורחוב בלומפילד לתצפית תחנת הרוח ימין משה (ק"מ 21.5).
• לאחר תצפית יפה והפסקה קצרה המשכתי דרך גן בלומפילד לרחוב "פול אמיל בוטה" (ק"מ 22.2), והלאה דרך רחוב "שמעא" לרחוב "דוד המלך" (ק"מ 22.6). כאן דרך סמטה צרה נכנסתי לביקור בחצר היפה במרכז למורשת יהדות צפון אפריקה, והלאה המשכתי לרחוב "שלמה המלך".
• בין ק"מ 23.4 ל- 23.7 עברתי במתחם כיכר ספרא (כיכר העירייה) והלאה דרך רחוב "שבטי ישראל" והנביאים (ק"מ 24) הגעתי לרחוב "חיל ההנדסה" (ק"מ 24.3) איתו המשכתי לצפון.
• עם רחוב "חיל ההנדסה" שהופך בהמשך ל- "חיים ברלב" המשכתי עד ק"מ 26.9, כאן במעבר החצייה חציתי את מחלף הכבישים למערב, ובק"מ 27.1 התחברתי לשביל הסלול של מסלול "סובב ירושלים".
• עם שביל "סובב ירושלים" ירדתי עד ק"מ 35.4, במפגש עם הכביש פניתי ימינה לרחב "שורק" ודרך "כיכר המשקפיים" (ק"מ 35.9) חזרתי לחניית הרכבים וסיום המסלול.

---

הערות ואזהרות

---

לחץ למפה של המסלול באתר Israel Hiking and Biking Maps

סרטון הוראות להפעלת תצוגת סימוני ק“מ לאורך המסלול Israel Hiking and Biking Maps

 

לחץ למפה של המסלול באתר עמוד ענן

---

ישנם דפדפנים בהם הקובץ שיורד יורד עם סיומת txt, במיקרה שכזה לצורך השימוש בקובץ יש למחוק את תוספת ה- txt:
[צורת הקובץ היורד לא תקין: xxxxx.gpx.txt צורת הקובץ הרצוי: xxxxx.gpx]

---

מפת המסלול עם סימוני המרחקים (קילומטרים מתחילת המסלול)

---

מפת שכונות ירושלים

---

אותי זה עניין

[פרורי מידע – הרחבה על גן הפעמון]

גן הפעמון ופעמון הדרור

לכבודו של יום העצמאות ה- 7 של מדינת ישראל שנחגג ביום 27/4/1955, קיבלה כנסת ישראל מתנה מרשימה וכבדה: פעמון נחושת (943 ק"ג), העתקו של פעמון החרות הממוקם בעיר פילדלפיה במדינת פנסילבניה שבארצות הברית.

כאן צריך להודות שישראל אינה ממש ייחודית בכך שקיבלה מתנה מרשימה זו.
הפעמון האמריקאי המקורי, הניקשר תרבותית והסטורית לעם האמריקאי, הועתק במספר לא קטן של פריטים והעתקים שלו נימצאים בכול אחת ממדינות ארצות הברית, בפוארטו ריקו ובאיי הבתולה, בצרפת, בלגיה, גרמניה, וביפן.

תמונות מטקס מסירת הפעמון לכנסת – יום העצמאות ה- 7 של ישראל (1955)

באותם הימים בה התקבלה המתנה, משכן הכנסת היה בבית פרומין שבמרכז ירושלים (פינת הרחובות המלך ג'ורג' – בארי) ובניין הכנסת הנוכחי עדיין לא ניבנה ולא תוכנן.
עם השנים ולאחר שניבנה המשכן הנוכחי שנחנך בשנת 1966, הוצב הפעמון במתחם הכנסת בגן הקריה.

מיקומו של הפעמון בגן הצדדי, בתוך מתחם הכנסת אליה נדרש אישור כניסה, יצר מצב של חוסר נגישות לציבור בשילוב חוסר עניין בפריט. (מי האיש שיגיע לביקור במשכן הכנסת המפואר וענינו יהיה פעמון נחושת הממוקם בגן?)

על מיקומו הנשכח בגן הצדדי, כתב בשנת 1967 גדעון בר-יוסף (מעובדי משכן הכנסת), מכתב ליושב ראש הכנסת כך:

לכבוד
מר קדיש ללז
יושב ראש הכנסת

אדוני היושב ראש,
אודה לך אם תטה לרגע קט קשב להצעותיו, לא של אדריכל, אלא של איש מן השורה המשתדל (משום-מה) לשמור גם על יופיו החיצוני של משכן הכנסת:-
1) בגן הקריה, רחוק מהמשכן הוחבא לפני שנים אחדות בפינה נידחת "פעמון החרות" שנתרם לכנסת. דומני שהגיע עתה הזמן להעבירו למקום נאה יותר בקרבת הבניין…

קישור למיכתב – PDF

מכתבו הכנה של גדעון בר-יוסף לא יצר הד או גלים, והפעמון נישאר לנוח במקומו.
כך עבר לו הזמן, את יושב ראש הכנסת מר קדיש לוז החליף ראובן ברקת (1969) ואת זה החליף ישראל ישעיהו (1972).

ואז זה הגיע,
ביום 4/5/1975 קיבל יושב ראש הכנסת מר ישראל ישעיהו, מכתב מטדי קולק, ראש עיריית ירושלים המיתולוגי.
במכתבו כותב טדי, על הכוונה להקים גן ציבורי בשם גן הפעמון שיוקדש ליום ההולדת ה-200 של ארה"ב, והוא מבקש שהכנסת תעמיד לרשות העיריה את הפעמון שנימצא בגן הכנסת, וזאת לצורך הצבתו בגן החדש המתוכנן.

ישראל ישעיהו מבין מיד כי להצעה מבורכת זו של ראש העיר אין לסרב, והוא שולח מיד מכתב עם תשובה חיובית, ורק מוסיף בסוף המכתב פיסקה עם בקשה קטנה:

…אשמח אם תימצא צורה מתאימה שתציין כי הפעמון העומד במקום שהועמד "על דעת הכנסת או "ברשות הכנסת", כדי שנצא ידי חובתנו כלפי התורמים שתרמו את הפעמון לכנסת.

שני המיכתבים: בקשתו של טדי קולק, ותשובתו של ישראל ישעיהו

*תודה לארכיון הכנסת על המסמכים והתמונות

פעמון הדרור אכן יצא לחופשי מגן הכנסת למקום בו תוכנן לקום גן הפעמון, וביום 4/7/1976 – יום ההולדת ה- 200 של ארצות הברית, התכנסו מכובדים לטקס ונאומים, אך לסיום בנייתו של הגן הגדול והמרשים ידרשו עוד שנתיים.

וכך אחרי גיוס כספים בארץ ובארה"ב, ביום העצמאות ה- 202 של ארצות הברית 4/7/1978, במעמד נשיא המדינה יצחק נבון, התקיים טקס הפתיחה הסופי של גן הפעמון, ובא לציון גואל.

בגן הרחב ניתן למצוא אמפיתיאטרון קטן מאבן, מרכז החלקה על גלגיליות, סקייטפארק גדול ומרשים (מהגדולים בארץ), גני שעשועים לילדים, מגרשי כדורסל, קטרגל, פינג פונג ומגרשי כדורגל חופים. בנוסף פועל בשטח הגן גם תיאטרון הקרון.

---

אותי זה עניין

[פרורי מידע – הרחבה על המרכז למורשת יהדות צפון אפריקה]

המרכז למורשת יהדות צפון אפריקה

בהמשך לטיול זה ולביקורי בחצר המרכז למורשת יהדות צפון אפריקה, פניתי לאדריכל לוטן רוטמן, שלווה את פרויקט שיפוץ הבניין, ושאלתי אותו אם יהיה מוכן לכתוב כמה מילים על הפרויקט.

לוטן היה האדריכל שליווה את פרויקט שיפוץ המקום בין השנים 2008-2011, ואת סיפורו על הפרויקט שמעתי לראשונה לפני מספר שנים, במסגרת טיול לילה למספר חברים שהוביל לוטן.

לוטן אכן נענה לבקשתי ובנוסף לתיאור קצר של הפרויקט, צירף מספר תמונות של המקום ותמונות מתהליך הבניה ומהביקור המקדים שעשה במרוקו לקראת פרויקט זה.

תמצית סיפורו של אדריכל לוטן רוטמן על הפרויקט:

לפני כ 10 שנים פנה אלי ״המרכז למורשת יהדות צפון אפריקה״, כדי שאתכנן עבורם תוספת למוזיאון הקיים במקום. המוזיאון היה בניין ירושלמי ישן וקצת מוזנח, בן 2 קומות, אבל בתוכו היתה קיימת ״פנינה אדריכלית״-הפאטיו הפנימי החבוי מהקהל, היה מופת של אדריכלות מרוקאית מסורתית עם גילופי עץ ועבודות קרמיקה מרשימות, שבוצעו כולם ע״י צוות תכנון וביצוע שהגיע ממרקש.
עבודת התכנון האדריכלי החדשה כללה תוספת של קומה עליונה, תכנון פנים המותאם לפאטיו שבוצע, עיבוד מחדש של חזיתות המבנה ותכנון של גן מרוקאי בכניסה, המשלב עבודות מוזאיקה, מזרקות, וצמחיה עשירה, בסגנון אנדלוסי.
עבודת התכנון הלא שיגרתית, כללה סיור מקדים במרוקו ומפגשים עם הקהילה היהודית שם ועם אנשי מקצוע של בניה מסורתית. בהמשך התכנון והביצוע, הגיעו צוותי הבניה המסורתית לאתר בירושלים, ובמשך כחצי שנה, היה לי הכבוד והעונג להנחות אותם בתהליך הביצוע. עבורי ועבור צוות הניהול שליווה את התהליך זו הייתה חוויה ייחודית חד פעמית ובלתי נשכחת.

קישור לאתר למורשת יהדות צפון אפריקה

---