מתקני הסבילים בירושלים (סביל – רהט)

פירורי מידע הרחבה למסלול: ירושלים,סבילים וגרפיטי

הסבילים בירושלים ניבנו רובם בתקופות הממלוכית והעות'מאנית, על ידי השלטון או על ידי אנשים אמידים שתרמו לטובת הציבור. מתקני מים אלו היוו פרק בראשית דרכה של מערכת המים עירונית שאפשרה גישה נוחה יחסית לתושבי העיר ואפשרה לעיר להתפתח.

בעבר היו בירושלים סבילים רבים, אך עם התפתחות תשתיות המים המודרניות רובם נעלמו. כיום נותרו כמה סבילים היסטוריים, והם נשמרים כאתרי מורשת.

הקדמה

אספקת מי שתייה לתושבי ירושלים הייתה בעיה מרכזית לאורך כל ההיסטוריה.
בירושלים הסתמכו התושבים בראשית על מפעלי המים שהתבססו על מעיין הגיחון, אך עם התפתחות העיר והתרחבותה, פותח בתקופה החשמונאית (37-167 לפנה"ס) פתרון להספקת מים בפרויקט הנדסי מרשים ומתקדם להובלת מים מהמעיינות בהר חברון לבריכות במערב בית לחם ומהבריכות הוזרמו המים באמות לירושלים.
(הבריכות במערב לבית לחם נקראות בטעות "בריכות שלמה" אך הן נבנו בימי בית שני תקופה מאוחרת בהרבה מימי שלמה).

התושבים הורשו להשתמש ולשאוב מים מן המאגרים הציבוריים, אך בתקופה הממלוכית חלה התפתחות נוספת והשלטון החל בבניית מתקני שתייה ציבוריים.

המתקנים ניבנו גם כמתקני שתייה, וגם כפתרון לשאיבת מים לצורכי היום-יום ומכאן החלה להתפתח בירושלים תרבות הסבילים שעיקרה בתקופה העות'מאנית.

הסביל

סביל (רהט בעברית): מתקן מים ציבורי שניבנה בעבר בעיקר בעולם המוסלמי לטובת ציבור עוברי האורח.

מתקנים אלו ניבנו בצומת או בצד דרך חשובה ופעמים רבות ניבנו סבילים בחצרות מסגדים לצורך רחצה וטהרה לפני התפילה.
חלק מהסבילים בארץ ניבנו על ידי גורמי שלטון, אך רובם ניבנו בידיים פרטיות.

מבנה הסביל

לסביל 3 חלקים עיקריים:

• מערכת הזנה מיכל או בריכת לאגירת המים המגיעים לסביל – לרוב ימוקם מאחורי קיר חזית הסביל.
• חזית – החזית בנויה לרוב בצורת קשת גדולה שתחתיה ימוקם ברז המים. בראש הקשת ממוקם במקרים רבים, לוח שיש עם כתובת המספרת בשבחו של בונה הסביל, מועד הקמתו, ולעיתים גם פסוקי קוראן המדברים על צדקה.
• מערכת השתייה והניקוז – בחלקו התחתון של הסביל, תחת קשת החזית, ממוקמת מערכת השתייה והניקוז הכוללת את ברז הספקת המים ושוקת לניקוז. תפקיד השוקת לנקז את עודפי המים למניעת בוץ וכן כמיתקן להשקיית בהמות וניצול המים להשקיה.

חלוקת הסבילים על פי צורתם ותפקודם:

על פי צורת הסביל ותפקודו, ניתן להבחין בשלוש קבוצות של סבילים:

• סביל קיר, שנבנה בתוך קיר של מבנה.
• סביל העומד חופשי, מבנה עצמאי, לעיתים בדמה לקיוסק.
• סביל ללא אספקת מים קבועה, זורמת או אגורה, הממולא מבחוץ בידי מתנדב. סבילים אלו נבנו בדומה לשני סוגי הסבילים הנ"ל (כתוספת למבנה או כמבנה עצמאי חופשי)

מקורות המים לסבילים:

מקור המים להזנת הסבילים יהיו מעיין, באר ולעיתים בור מים.

סבילים הניזונים ממעיינות

לסבילים שניזונו ממעיינות נבנתה לא פעם מערכת תעלות להובלת המים, לעיתים מערכת זו הייתה מורכבת במיוחד ויצירתית, כגון מערכת המים להזנת הסבילים שבנה סולימן הראשון בירושלים, אותם הזינה אמת מים ייחודית (אמת הסביל / קאנט אל-סביל) שפוצלה מאמת המים הקדומה "מבריכות שלמה"

דוגמה נוספת למערכת מורכבת להובלת המים ניתן לראות בעכו שם ניזונו סבילים רבים מאמת המים שבנה ג'אזר פחה.

סבילים הניזונים מבארות

מקור המים למרבית הסבילים שניבנו בארץ היה באר. הבאר או בור המים שנחפרו במקום, נועדו להשקיה חקלאית שקדמה לבניית הסביל. סבילים אלו לרוב יכללו מיכל אגירה שממנו הוזן הסביל.

בהתאם למרחק הסביל מהבאר נבנתה לעיתים מערכת הובלת מים מורכבת שחיברה בין הבאר לסביל.

לרוב סיבת הבנייה למערכת שכזו היא מיקומה של באר הנמצאת בשטח הפרטי אליו עוברי האורך אינם מורשים להיכנס, הרחק ממיקום הסביל על אם הדרך. לעיתים מערכת תעלות זו תהיה ארוכה ומורכבת, דבר המצביע עד כמה השקיעו בעלי הבאר במצוות צדקה זו.

תמריצים לבניית הסביל ומשמעות דתית באיסלם

בנייה התנדבותית זו של מתקני מים ציבוריים הושפעה מתרבות אזורנו עוד מימי קדם, והיא מודגשת בקוראן כאחת ממצוות הצדקה. באסלאם מתן מים נחשבת לאחת מצורות הצדקה הנעלות ביותר — צדקה מתמשכת (סדקה ג'אריה): מעשה טוב שממשיך להעניק שכר רוחני גם לאחר מות התורם.

בתקופת השלטון העות'מאני עודדו השלטונות את בניית הסבילים הפרטיים בכך שנתנו פטור ממס לבונה הסביל⁽¹⁾.

בניית הסביל נועדה כדי לתת שירות לציבור עוברי האורח, אך היא בוצעה גם ולעיתים בעיקר, כדי לפאר את שמו של בונה המתקן, אם מדובר באדם פרטי במושל או בגוף השלטוני.

הסבילים בירושלים

הסבילים בראשיתם מהתקופה האיובית, הממלוכית ומתחילת התקופה העות'מאנית, נבנו על הר הבית ובסביבתו כמענה לצרכים דתיים וכחלק ממערכת הספקת המים⁽¹⁾.

סבילים אלו שנבנו ביוזמת השלטון והשליטים כחלק מפיתוחה של מערכת המים הממלכתית, נשענו בחלקם על אמות המים שהובילו מים מהר חברון לעיר.

בתקופת שלטונו של הסולטאן סולימאן הראשון (1520–1566) יצאו לדרך בהוראת הסולטאן, שני פרויקטים גדולים ומרשימים⁽⁵⁾ אותם ניהל מוחמד צ'לבי אל-נקאש⁽⁶⁾.
הראשון: בניית חומת העיר העתיקה המוכרת לנו כיום, והשני שהחל כמה שנים מאוחר יותר והמשיך במקביל לבניית החומה: שיקום רחב היקף והרחבה של מערכת הובלת המים לעיר הקדושה ⁽³⁾.

הוא שיפץ את בריכות שלמה ואת אמת המים שהובילה מים מהבריכות לעיר^(A), הקים סבילים בהר הבית ובשכונות העיר, חידש וסלל מערכת הובלת מים שסיפקה מים לסבילים והבטיח את תחזוקת המערכת בעתיד באמצעות הקמת ווקף⁽⁴⁾ ככלי כלכלי לתחזוקת האמה ^(B).

טבלת ריכוז הסבילים

הסבילים של סולטאן סולימאן:

6 סבילים חדשים בנה סולימאן בירושלים, כולם במתכונת אדריכלית זהה⁽¹⁾

4 סבילים בשכונות העיר (בקרבת הר הבית, בתוך תחומי החומה החדשה):
סביל שער האריות – (באב סיתי מרים)
סביל באב אל־נָאט’ר – (שער המשגיח)
סביל אל־וַאד – (סביל הגיא)
סביל שער השלשלת – ( Sabil Bab al-Silsila)

בהר הבית ניבנה לצורך טהרה טקסית, סביל באב אל־עטם – (שער החושך)

מחוץ לחומות העיר נבנה לשימושם של הנוסעים, האיכרים והבדואים, וכן להשקיית בעלי החיים שלהם, סביל ברכת הסולטאן.

מערכת המים החדשה (Qanat as-Sabil):

כאמור, בהוראת הסולטאן מונה מוחמד צ'לבי אל-נקאש כאחראי על הפרויקט, והמערכת החדשה להובלת המים קיבלה את השם – קנאת א־סביל, כלומר 'התעלה למען האל'.
המערכת סיפקה מים לששת הסבילים החדשים אותם בנה הסולטאן, וכן לשני סבילים נוספים בהר הבית:
סביל קאסם פאשה⁽²⁾, וסביל נוסף (אותו לא מצאתי במאמרים המצורפים).

בנוסף סיפקה מערכת זו גם מים לשני בתי מרחץ:

• חמאם אל-עין (חמאם תנקיז)^(C,3)
• חמאם סית מרים ^(D,3)

• במאמר של Işıl Çokuğraş – אישיל צ'וקוגרש ⁽⁷⁾ נכתב כי הסביל בבית התמחוי של האסקי סולטאן (בית התמחוי של אשת הסולטאן סולימאן הראשון) חובר גם הוא למערת מים זו, חיבור שהגיע דרך סביל באב א־נאצ’ר הקרוב (Sabil Bab al-Nazir)

מפה דינמיט של הסבילים בירושלים.

קישורים ומקורות:

1. מאמר ממחקרו של אבי ששון: אספקת מים בסבילים בירושלים, למן התקופה האיובית ועד שלהי התקופה העות'מאנית
2. OTTOMAN JERUSALEM – THE LIVING CITY: 1517–1917 – YUSUF NATSHEH (קישור להורדת הקובץ)
3. אמנון כהן – מפעלי פיתוח בירושלים בראשית השלטוך העות'מאני
4. אמנון כהן -מפעלו של סולימאן המפואר בירושלים
5. עובדיה סלמה ויפרח זילברמן – אספקת המים לירושלים
6. וינסנט למיר ( Vincent Lemire) – צמאונה של ירושלים (צרפתית)
7. סביל בית התמחוי של האסקי סולטאן וסבילים נוספים (עמוד – 79)

1. תחזוקתן של בריכות שלמה ואמת המים, שנבנו כבר בתקופת בית שני והובילו מים מן הבריכות אל העיר, נמשכה לאורך הדורות, גם בתקופות שקדמו לשלטונו של סולימאן הראשון. בתקופת שלטונו של הסולטאן הממלוכי קאיתבאי (1468–1495) נחפרה ונבנתה הבריכה השלישית בבריכות שלמה, ובמקביל שופצו ושוכללו מערכות איסוף המים בעיר (בורות ובריכות) וכן מערכות הולכת המים לירושלים⁽⁵⁾
2. ווקף- הקדש מוסלמי – נכס מניב או מקור הכנסה שמוקדש למטרה ציבורית או דתית, ואסור למכור או להעביר אותו לשימוש פרטי או אחר.
3. בתי המרחץ חמאם אל-עין ממוקם בצמוד לסביל אל־וַאד – (סביל הגיא)
4. בית המרחץ חמאם סית מרים ממוקם בקרבת סביל שער האריות

[קישור למסלול]