מבנה הזיכרון סייד חוסיין

פירורי מידע הרחבה למסלול: אשקלון

סייד חוסיין – (אתר במתחם בית החולים ברזילי – אשקלון)

לסיפור שמאחורי המקום וקדושתו לשיעים יש הקשר לראשית האסלאם ולתחילת הפילוג המוסלמי בין השיעים לסונים.
למקום זה¹ הועבר אל פי המסורת² ראשו של חוסיין, נכדו של הנביא מוחמד.
הראש הכרות של חוסיין שנהרג כַּרְבַּלָא בקרב על שליטה ומנהיגות מול אנשי יזיד³, הועבר בסיום הקרב לראווה ליזיד לדמשק (שנת 680).

בקרב נלחם חוסיין יחד עם מספר קטן של לוחמים מול צבאו הגדול של יזיד (יזיד הוא בנו של מועאויה – ראשון חליפי בית אומיה), בסיום הקרב נרצחו חוסיין ובני משפחתו.
לקרב המכונן בתרבות האסלאם, שניכפה על חוסיין בניגוד לרצונו, יצא חוסיין לאחר שסרב להשבעת אמונים ליזיד. (עבור השיעים, קרב זה מסמל את המאבק הנצחי בין צדק לעוול, בין אמת לעריצות).

בהמשך השנים (לפי המסורת הפאטמית), שכוחה של בית אומיה ירד, ולצורך החלשת הפולחן השיעי סביב דמותו של חוסיין (שנתפס בעיני השיעים כקדוש מעונה שהקריב את חייו למען עקרונות האסלאם האמתיים), הועבר הראש מדמשק למקום נידח בממלכה וניקבר בסוד², וכך הגיע הראש לאשקלון.
כשהתגלה כעבור שנים רבות מקום הקבורה באשקלון, ניבנה במקום בשנת 1091 משהד⁴ (מוזלאום), ובחלוף השנים, בעקבות סכנת הכיבוש הצלבני הועבר הראש² לקהיר.
המבנה שהיה מקודש למוסלמים (בעיקר לשיעים) עמד כאן עד יולי 1950 והוחרב על ידי צה"ל⁵. כיום המקום מצוין בחצר שיש (ריצפה ומעקה) שנבנתה בשנת 2001

1 – אשקלון – במקום בו הוקם מתחם בית החולים ברזילי
2 – (לפי המסורת הפאטמית)
3 – הח'ליף השני לבית אומיה בנו של מועאויה הראשון
4 – בשנת 1091 לספירה: הווזיר הפאטמי בדר אל־ג

הח'ליפים בראשית האיסלם

בתקופת ראשית האסלם לאחר מות הנביא מוחמד מי שמלא את מקומו היו הח'ליפים שנבחרו לתפקיד, בזה אחר זה.

ארבעת החליפים הראשונים נבחרו לתפקיד ע"י ועדה / מועצה שמונתה לצורך כך:

אבו בכר 632-634,
עֹמַר בן אל-ח'טאב 634-644, נדקר למוות על ידי עבד פרסי.
עות'מאן בן עפאן 644 – 656, נרצח על ידי תומכיו של עלי.
עלי בן אבי טאלב 656 – 661, נדקר למוות על ידי מורדים מהח'וארג'.

החליף הראשון

אבו בכר א-צדיק – חברו הקרוב של מוחמד (632–634)
ניבחר לתפקיד לאחר מות מוחמד, הוא ניבחר על ידי חברי הקהילה המוסלמית בעיר מדינה (בעיקר בכירי העיר) שהתכנסו בישיבה לבחירת המנהיג החדש.

לבחירה היו מתנגדים וחלק מהקהילה חשבו שיש לבחור בקרוב משפחתו של הנביא מוחמד – עלי בן אבי טאלב, שהיה בן דודו של מוחמד (בן דוד מצד אביו) וגם חתנו, (נשוי לפאטמה, בתו של מוחמד).

החליף השני

עומר בן אל-ח'טאב (634–644)
ניבחר לתפקיד על ידי מועצת זקנים שמינה אבו בכר, לקראת סוף חייו

החליף השלישי

עוסמאן בן עפאן (644–656)
נבחר על ידי מועצה שנקבעה על ידי עומר עצמו

עוסמאן הואשם בשחיתות, בעוולות כלכליות ונפוטיזם (מינה לתפקידי מפתח קרובי משפחה משבט אומיה), נירצח על ידי מורדים בעקבות חולשה שלטונית והאשמות אלו.
הרצח בוצע לאחר שהמורדים צרו על ביתו של עוסמאן בן ה- 80 במשך שבועות ולבסוף פרצו לבית ורצחו אותו.

החליף הרביעי

עלי בן אבי טאלב (656–661)
עלי – שנבחר לאחר רצח עוסמאן, היה המועמד הראוי בעיני חלק מהקהילה עוד מימי בחירת החליף הראשון, (חלק זה של הקהילה יהפוך בהמשך לפלג השיעי).

עקב מאבקי שלטון וסכסוכים פנימיים, הבחירה בעלי הייתה טעונה ולא בפה אחד.
ההתנגדות המשמעותית ביותר הגיע מכוון מועאויה בן אבו סופיאן מי שהיה קרוב משפחתו של עוסמאן (החליף השלישי) והיה באותם הימים מושל סוריה.

מועאויה שהיה מושל חזק ובעל צבא נאמן, סירב להכיר בבחירתו של עלי בן אבי טאלב כחליף ובזמן שעלי החזיק בתואר החליפות הכריז מועאויה על עצמו כשליט עצמאי בסוריה ובמצרים, ובפועל, ללא תואר רשמי, שלט על חלק גדול מהעולם המוסלמי.

עלי בן אבי טאלב נירצח שהיה בשנות ה- 60 של חייו, ולאחר רציחתו ניבחר לחליפות בנו הצעיר חוסיין (נכדו של מוחמד) שניבחר על ידי תומכיו בעירק.
חוסיין שהחזיק בתואר החליפות זמן קצר מאוד, הבין כי בניגוד לרצונו, פנו למאבק ומלחמה עם מועאויה. הוא ויתר על החליפות מתוך רצון למניעת שפיכת דמים ולאחר כחצי שנה מיום שמונה חתם על הסכם ויתור עם מועאויה.

בהסכם הויתור חלק חשוב הדגיש, כי מועאויה לא ימנה יורש תורשתי – כלומר, לאחר מותו, יחליטו אנשי הקהילה על הח'ליף הבא.

מועאויה לא עמד בהסכם ומינה את בנו יזיד הראשון כחליף.

בהמשך הפרשה, שחוסיין סירב להישבע אמונים ליזיד, הגיע חוסיין (בניגוד לרצונו) לקרב כרבלא, שם מצאו את מותו יחד עם בני משפחתו.
בסיום הקרב ניכרת ראשו של חוסיין והראש הועבר לראווה לדמשק ליזיד.

קרב כרבלא בו חוסל חוסיין, נחשב כנקודת מפנה ותחילת התודעה השיעית, מכאן הפכה הנאמנות לבית עלי (החליף הרביעי), מזרם פוליטי–משפחתי, לזהות דתית עמוקה.

מכאן התחולל הפילוג הבלתי הפיך בין הסונים לשיעים, שניתן לומר, היו חלוקים בדעותיהם מיום מותו של מוחמד.

במחלוקת, שורש הפילוג הוא בשאלה מי זכאי להנהגה?.

הסונים:

סבורים כי בחירה במנהיגות, אינה עניין של קירבת דם ומשפחה, וכי הבחירה נעשית על בסיס הסכמה של מנהיגי הקהילה – בחירה לפי כישרון ומנהיגות ולכן כל מוסלמי מאמין יכול להיות הח'ליף.

עלפי השקפתם, בחירת ראשוני החליפים הייתה הדרך הנכונה לבחירת מנהיגות להובלת הקהילה המוסלמית.

הסונים סבורים כי בחירתו של אבו בכר (החליף הראשון), על בסיס מנהיגותו והערכת זקני הקהילה, הייתה הבחירה הנכונה, וזו הייתה החוקית והתקינה.

השיעים:

סבורים כי החליפות צריכה להגיע מתוך קירובה למוחמד ומשום כך המנהיגות צריכה להגיע ממשפחתו. לפי השקפתם – הקרבה המשפחתית היא הסמכות הדתית.
לדעתם מוחמד מינה במפורש את עלי בן אבי טאלב כיורשו ולפי השקפתם היה עלי “האימאם החוקי” הראשון, והקהילה עיוותה את ההלכה בכך שבחרה באבו בכר במקום בעלי.

השיעים ראים בחוסיין דמות קדושה ומופת בשיעה – מישהו שמוכן למות על עקרונותיו, תוך סירוב לוותר על הצדק, סמל ההתנגדות לדיכוי ומאבק לצדק ולזכויות המשפחה של הנביא.

קישורים

תולדות – אתר ההיסטוריה: כיתות וזרמים באיסלם
כתבה מצולמת: מאמינים שיעים, ומתפללים במקום (מ- 2008)
ויקיפדיה: חוסיין (בן עלי)

[קישור למסלול]