בין סוף שנת 1935 ועד פברואר 1937, גרו בדירה משותפת בת"א :
משפחת לובוצקי – יוסף, ג'ניה עם בנם הקטן דן, ומשפחת גינזבורג – פולה ומאיר בעלה (פולה היא אחותה של סבתא ג'ניה), וכן אם האחיות, סבתא רבא שלי, אסתר פיינשטיין. פולה גינזבורג ואימה אסתר, עלו לארץ במרץ 1936, כמה חודשים לאחר עליתם של יוסף וג'ניה.
בזמן שהמשפחה מתגוררת בתל אביב, ביום 15.6.1936 המשפחה התרחבה, ואבא שלי נולד.

ממשפחת לובוצקי הגיעו לארץ רק שני בני המשפחה הצעירים, יוסף ובנימין.
יוסף ובנו (בנימין) עלו לארץ בשנת 1935. בנו עלה עם ברטה אשתו, ויוסף עם ג'ניה ודן. לבנו לא הייתה זו עלייתו הראשונה, הוא עלה לארץ עוד כנער בשנת 1925 לסיום לימודי התיכון בבית הספר הראלי בחיפה, וחזר לריגה בסיום הלימודים.
בנו הגיע שוב לארץ לכמה חודשים בשנת 1927 לעבודה בקבוצת "מנורה", של תנועת בית"ר לטביה, ששהתה במחנה הכשרה בפתח-תקוה.
במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר השתלטות הצבא האדום על ריגה ב- 1940, הוגלו לסיביר "כיהודים בורגנים", אליהו-אב המשפחה, יעקוב, האח הבכור ואשתו השנייה של אליהו. (פאני אשתו הראשונה נפטרה טרם זמנים אלו בריגה).
עם המעבר לסיביר, הועברה המשפחה המצומצמת למחנה מעצר, ובהמשך שוכנו או עברו לעיר נובוסיבירסק.
לימים, התקיימה פגישה של בנו, שהיה בשרות הדיפלומטי הישראלי, עם אחיו הגדול יעקוב במוסקבה. על מועד הפגישה, לא הצלחתי למצוא פרטים, אך היא התקיימה לפני שנת 1967,שנה בה היחסים עם ברית המועצות הלכו והתקררו עד שהופסקו לחלוטין ולישראלים לא ניתן היה להיכנס עוד לברית המועצות עד חידוש היחסים ב- 1989 .
יעקוב התחתן בנובוסיבירסק, ולא היו לו ילדים. אליהו, אשתו השנייה, ויעקוב היו עד יומם האחרון מסורבי עליה, והם סיימו את חייהם בנובוסיבירסק.
אשתו של יעקוב, עלתה ארצה בגיל מבוגר מאוד, ואף נפגשה עם מירי אליאב (מירי מספרת שהפגישה לוותה בתקשורת לקויה, גם בגלל השפה, וגם עקב גילה המתקדם של האישה שלא הייתה לגמרי צלולה).
חשוב לציין כי אליהו שהיה ציוני פעיל בריגה, ובעל ממון, רכש מספר חלקות אדמה ברחבי הארץ.
מה עלה בגורל הנכסים? גם זה סיפור מעניין:
בתקופת מלחמת העולם השנייה, ובתקופה בה אליהו ויעקוב היו בסיביר, האחים בנו ויוסף, דאגו לכלכלת המשפחה. השיטה עבדה כך: לאורך תקופה ארוכה ורצופה שלחו בנו ויוסף חבילות לאליהו ויעקוב, החבילות כללו בעיקר טקסטיל. הבדים שנמכרו בריגה, ומאוחר יותר בסיביר, שימשו למחיית המשפחה. הכסף לחבילות שנשלחו הגיע ממימוש ומכירה של השטחים וחלקות האדמה, אותם רכש אליהו בארץ.
בתקופת קום המדינה, החליטו בנו ויוסף, לשנות את שם המשפחה "לובצקי", ולבחור לעצמם במשותף שם משפחה "עברי" חדש, השם אליאב נבחר לזכרו של אב המשפחה אליהו.

רצף אירועים טראגיים משמעותיים התחוללו במשפחה שנים לאחר מכן:
ביום 19.10.1968 נימצא סבא יוסף מת על חוף שפת הכינרת, ולידו נימצא אקדחו האישי.
לפני מותו הסדיר סבא יוסף בסתר את כול ענייניו, קטנים כגדולים להמשך החיים בלעדיו. מתשלום השהות במלון ועד לפרט האחרון הנדרש לצורך ניהול הכספים, הירושה וכל השאר.
הוא השאיר שני מכתבים האחד לדן ואבא שלי והשני למשטרה.
זה סיפור שמתחיל כמה שנים קודם לכן, ג'ניה שהייתה כבת 60 התחילה לסבול מדמנציה, וכפי שמתפתחות מחלות אלו, המצב הלך והחמיר. בשלב כלשהו, יוסף מאשפז את סבתא במוסד סיעודי ממשלתי. עקב הטיפול הרע במקום, והתנגדותה של סבתא ג'ניה לכך, יוסף מוציא אותה מהמוסד ומחזירה הביתה.
כסף לאשפוז במוסד טוב פרטי ומתאים ,כנראה לא היה, והעומס על יוסף עם הטיפול בבית הלך והצטבר, והוא כנראה מצא את עצמו בדרך ללא מוצא.
הוא לקח את סבתא להשגחה אצל הורי בחורשים לכמה ימים, ויצא לחופשה קצרה והתרעננות במלון בטבריה, ומכאן הסוף כבר ידוע.
במכתב שהשאיר במלון בו שהה, ביקש יוסף מדן ואבא שלי כי ימכרו את הדירה, וידאגו לטיפול לג'ניה.
לא עבר זמן רב (פחות משנה) ועוד אירוע עצוב ארע במשפחה:
בתקופת מלחמת ההתשה, חדירות מהגבול הירדני לארץ היו דבר שבשגרה. אירועים של מערבים, תקריות ירי, הטמנת מיקוש לחקלאים ולסיורי צה"ל, התרחשו לא פעם לאורך הגבול המזרחי.
בערב שבת 12.7.1969 , בזמן שדן היה בשירות מילואים פעיל בחיל הנדסה קרבית , נתגלתה חדירה של חולית חבלה באזור מושב ירדנה שבעמק הירדן. לפי הסימנים במקום, אחד מחברי חולית המחבלים עלה כנראה על מוקש ניפצע והחוליה נסוגה חזרה לירדן כשהיא משאירה מאחור רובים וציוד.
דן ניקרא לתיקון הגדר שנפרצה ויצא עם כוח של מספר חיילים לאזור.
כמפקד, דן הלך בראש הכוח ועלה על מוקש שהוטמן במקום ככול הנראה ע"י חולית המחבלים.
הוא פונה לבית חולים העמק בעפולה עם פציעת בטן.
את זמן ההשגחה וליווי האשפוז בבית החולים, חלקה רינה עם אבא שלי. לפי דברי אורי, בזמן האשפוז, ספר דן לאבא, כי לפני שהוא ניגש לתיקון הפרצה הוא בדק ושאל בקשר עם הטרקטור עבר במקום, ולאחר שקיבל תשובה חיובית נכנס לשטח לתיקון הגדר (תפקיד הטרקטור לעבור בשטח ראשון ולפוצץ מיקוש אם קיים כזה, על מנת למנוע נזק ונפגעים). דן גם הדגיש כי אם הוא היה יודע שהטרקטור לא עבר, הוא היה מוצא את המיקוש בקלות רבה.
בבית החולים דן שהה שבועיים, הוא עבר לפחות ניתוח אחד, אך מצב הזיהום בבטן הלך והחמיר וביום 2.8.69 נפתר דן מפצעיו.

*סבא רבא שלי אליהו, הוא אליהו בן משה הכהן לובוצקי
*סבתא רבא שלי פאני, היא פייגה בת משה אהרן לוונברג
*אישתו של בנו – ברטה בת זלמן-אליהו פינקלמן
*סבא יוסף אליאב קבור בבית העלמין חוף הכרמל
*סבתא ג'ניה אליאב נקברה בבית העלמין חוף הכרמל
*אמא של סבתא ג'ניה – אסתר פיינשטיין נקברה בבית העלמין חוף הכרמל

המקורות לפרטים המופיעים בחלק זה:
שיחות עם אבא שלי אורי אליאב
שיחות עם אמא שלי לידיה אסטרחן (אסתר אליאב)
שיחות עם ניר אליאב (בן דודי)
שיחות עם מירי אליאב (בתו הצעירה של בנו – בנימין)
פרטים ממכתב של פולה שנכתב לזכר דן אליאב (24/1/1933 – 2/8/1969) והוכנס לחוברת הזיכרון לדן
ויקיפדיה בנימין לובוצקי – אליאב
אתר יזכור סגן דן אליאב
פרסומי עיתונים – נכשל ניסיון חדירה לאזור ירדנה
פרסומי עיתונים – 4 מחבלים נהרגו בהיתקלויות ברמת הגולן ובעמק בית שאן
פרסומי עיתונים – סגן דן אליאב למנוחות